האם תהיתם כיצד יתכן שאנו רואים תמונה אחת למרות שיש לנו שתי עיניים? האם המוח מאחד את התמונות משתי העיניים או בוחר רק בעין אחת? מה קורה כאשר המוח מתקשה לאחד את שתי התמונות לתמונה אחת?
על הבעיות המובנות במערכת הראייה האנושית והפתרון להן במאמר זה.
קודם נגדיר מונח בסיסי וחשוב להבנת התופעה, הבעיות והפתרונות. פריזמה היא מונח מתחום האופטיקה שפירושו בעברית ״מנסרה״. מדובר בעדשה אופטית מיוחדת אשר גורמת להסטת קרני האור או במילים אחרות: שינוי כיוון קרני האור.
על מנת להבין את אפקט הפריזמה, נדמיין אותה כעדשה בצורת משולש. כאשר קרן האור פוגשת את עדשת המשולש (הפריזמה), היא תשנה את כיוונה לכיוון בסיס המשולש. כפי שמתואר בציור A הבא: 
על מנת להבין את המשמעות של הסטת קרן האור לראיה שלנו: נסתכל על ציור B ונדמיין שבמקום קרן אור, מדובר על נקודת אור כלשהי שאנו מסתכלים עליה דרך עדשת פריזמה (המשולש). ניתן לראות שהפריזמה גרמה להסטת קרן האור לכיוון בסיס הפריזמה אך בפועל ישנה קרן אור ״המשכית״ שגרמה ליצירת ״נקודה מדומה״ שהיא הרבה יותר גבוהה מנקודת האור המקורית. אנו בפועל נראה את הנקודה החדשה שנוצרה במיקום גבוה יותר וכך נתפוס אותה.
תופעה אופטית זו, נקראת ״אפקט פריזמתי״. פירוש התופעה: קרן האור שתפגוש פריזמה תוסט לכיוון הבסיס אך תגרום להסטת הדמות שעליה נסתכל לכיוון קודקוד הפריזמה, זהו הכלל שצריך לזכור. במילים פשוטות יותר: אם נסתכל על אובייקט דרך פריזמה, המיקום של האובייקט ישתנה לכיוון קודקוד הפריזמה.
איך כל זה קשור לראיה שלנו? נתחיל מהבסיס, העובדה שיש לנו שתי עיניים, מאפשרת יכולת ראייתית הנקראת ראייה דו עינית – שילוב המידע הראייתי המתקבל מכל עין בנפרד, הצלבתו לתמונה אחת והמרתו לאותות חשמל שהמוח מתרגם לחוויית הראייה.
השאלה הנשאלת: במידה והמטרה של המוח היא לאחד שתי תמונות שמגיעות מכיוונים מעט שונים (אחת מכל עין) לתמונה אחת, האם ישנם גורמים אשר יכולים להפריע לו לעשות זאת? התשובה חד משמעית: כן! ישנן מספר רב של בעיות ראייה דו עיניות (בעיות הקשורות לאותו סנכרון / איחוד תמונות המגיעות משתי העיניים), ופתרון נפוץ לחלק רב מאותן בעיות ראייה דו עיניות הינו הפריזמה, או המינוח השגור בקרב האופטומטריסטים ורופאי העיניים: פריזמות.
נבחן תופעה דו עינית נפוצה ואת הפתרון לה בעזרת פריזמות:
כפילות לסירוגין – Intermittent Diplopia:
מדובר על מצב שבו רוב הזמן ״אין בעיה״ אך במקרים מסוימים, כגון: בזמן עייפות או עבודה ממרחק ספציפי, הפציינט חווה תופעה של כפל תמונה. כפילות היא מצב שבו לא קיים סנכרון תקין בין התמונות הנקלטות בשתי העיניים ולמוח קשה מדי ״לאחד״ את שתי התמונות לתמונה אחת. מצב זה הוא לרוב פועל יוצא של ״פזילה״ (Tropia); מקרה שבו עין אחת ״בורחת״ לכיוון מסויים.
במקרה זה, האופטומטריסט יוכל לרשום פריזמות לפציינט על מנת לעזור לסנכרן את התמונות המגיעות משתי העיניים.
איך זה נראה בפועל?
ניתן לראות שהעין השמאלית מכוונת לאובייקט באופן תקין והעין הימנית אינה מכוונת לאובייקט (מצב של פזילה), הפריזמה שניצבת מול העין הימנית גרמה ל-״הסטת״ האובייקט לכיוון קודקוד הפריזמה – כלומר לכיוון שאליו העין מכוונת. במילים אחרות – הסטנו את כיוון האובייקט אל כיוון עין.
באופן כללי, המוח ״שונא״ מצב של כפילות, ולכן יפעל ככל יכולתו לאחד את התמונות משתי העיניים או לחלופין, לדכא את האנפורמציה המגיעה מאחת העיניים – מצב זה נקרא דיכוי. אנו נרצה ששתי העיניים יעבדו יחדיו, והמוח יקבל את האנפורמציה משתיהן ולכן נתאים פריזמות בהתאם לבעיה הספציפית.
המקרה הנפוץ ביותר למתן פריזמות הוא תופעה של כפילות בציר הורטיקלי מאחר ויכולות הראיה האנושיות מוגבלות יותר בציר הורטיקלי מאשר בהוריזונטלי.
דוגמא למתן מרשם פריזמות: R 3^BI . האות הראשונה מייצגת את העין לה מתאימים את הפריזמות, המספר מייצג את כמות הפריזמות, המשולש הקטן מייצג את ״סימן ההיכר״ שמדובר בפריזמות, והאותיות מייצגות את כיוון הפריזמה- BI= BASE IN = הבסיס כלפי פנים ולכן הקודקוד כלפי חוץ . לסיכום, הפריזמות הן כלי עבודה ופתרון נפוץ למגוון בעיות ראייה דו עיניות ובעיות נוירולוגיות כגון: עין עצלה (אמבליופיה), טרופיה, כפילות כתוצאה מבעיה אקומודטיבית או רפרקטיבית, כפילות וורטיקלית, דיכוי ואף עבור מתן רשיון נהיגה כאשר לעיתים צריך להתאים פריזמות על מנת לאפשר נהיגה ללא כפילות או דיכוי עיני.
